סבא אליעזר הגה רעיון, להכין ערוגת ירק ולגדל בה גזר.
עדר, השקה ואף טיפח את החלקה. עשה עבודה כל כך טובה שאחד מהגזרים התפתח למימדים עצומים,
וגילה שלבד לא יוכל להוציאו מהאדמה.
לא שהוא לא ניסה. ניסה בטח שניסה, אבל ללא הועיל.
פה נעשה רגע התבוננות: פרי אדמה כמו פירות עשייה אחרים יש להם תאריך תפוגה.
מה שקרוי מומנטום (חלון הזדמנויות), לא תפעל עכשיו ירקב הפרי/תתמוסס העסקה…
לא מספרים לנו מה חשב או הרגיש הסבא בעקבות המצב שנוצר, כן מספרים לנו אייך בחר לפעול.
ראשונה קרא לסבתא. משכו, דחפו, לחצו לא הצליחו.
אז באה הנכדה, גם זה לא הספיק.
בהמשך הגיע הכלב ואחריו החתול ולבסוף בזכות כוחו של העכבר יצא הגזר!!!
הערה אישית:
כאדם בוגר, לימדתי את עצמי שנים ארוכות, לסמוך רק על עצמי.
מראש לבנות תכניות שהביצוע שלהם אינו תלוי באף גורם חיצוני (אולי בנקים…).
בשנים האחרונות, משהו התעורר אצלי ובסביבתי, ומכורך נסיבות נדרשתי
לשיתופם של אחרים (משפחה, חברים ואף דמויות שהופיעו לצורך העניין בלבד).
לפעמים העשייה המשותפת הניבה תוצאות (גזרים) ראויות ביחס להשקעה ולפעמים לא.
כי להבדיל משירי ילדים בחיים של הגדולים יש מעצורים ונפילות .
אבל שמתי לב לעוד תופעה שיש לה תזכורת מעניינת בשיר.
הנטייה שלנו קודם כל לזמן לעשייה את הקרובים לנו אלו שנוח לנו איתם יותר (משפחתית/ערכית/מקצועית/מגדרית/וכד').
וזה טבעי ומובן. אבל כשאנחנו מוכנים לצרף למעגל העשייה גם את השונים/יריבים לכאורה/הפוכים לכאורה,
אז באמת נוצר מרחב מאוד גדול של עניין משותף – מה שמגביר את סיכויי המימוש וההצלחה.
על פניו לא טבעי שחתול ישתף פעולה עם כלב, או עכבר עם חתול…
אבל גם בטבע כבר ראינו חריגות (קוף שמגדל גור נמרים, או פילה שמניקה זברה) .
ועל אחת כמה וכמה שיתופי פעולה בין גופים פוליטיים וחברתיים המנוגדים זה לזה שהתלכדו למטרה מורכבת משותפת.
גם בקרב בעלי הון וקבוצות משקיעים ראינו לא אחת
אייך מתקבצים לעשייה משותפת ונחלצים ממשבר, וכל אחד ממשיך לדרכו.
בדרך כלל אנחנו ציניים ומכנים את המצב – "לכסף אין ריח" אבל אפשר לראות זאת גם אחרת.
רוצה לומר לסיכום:
המטרה שלך ראויה למימוש. אם צריך, תדע לזמן אליך שיתוף פעולה.
תבחר בקפידה ובשום שכל את המצטרפים, אך אל תוותר על חלון ההזדמנויות בגלל שיקולים לא רלוונטיים.
התנהלות ב מ.ת.נ.ה מייעלת את ההתקדמות אל המטרה,
מונעת שחיקה ובזבוז משאבים.
